לא הכרתי את אריק אינשטיין- לא אישית. לא רוצה לחזור על הקלישאות שנשמעו בסגנון :"הוא היה פס הקול של חיי". הוא ושיריו היוו חלק נכבד מפס הקול שליווה ויילוה אותי תמיד. זמר אהוב עלי עוד כשהייתי ילדה צעירה (וכבר אז הייתי מודעת ליופיו המיוחד).

אך לא זו הסיבה בגללה בחרתי לכתוב. ישנם נושאים הקשורים באריק אינשטיין, שמרתקים אותי מבחינה מקצועית, כמאמנת, כמנחה סדנאות וכמי שחוקרת התנהגות אנושית ומסייעת לאנשים להגיע לפריצות דרך.

"גם אם בדרך אמות, הלילה אצא מעבדות לחירות"- לחיות את החיים לפי הערכים האישיים:

אינשטיין בחר שלא להופיע בפני קהל החל מראשית שנות ה- 80', למרות בקשות חוזרות ונישנות מצד הקהל וחרף העובדה, שאם היה מופיע מדי פעם היה גורף רווחים נאים.
כשנשאל בראיון טלויזיוני עם יאיר לפיד מדוע חדל להופיע, ענה שהוא אדם ביישן ולחוץ והגיע למצב בו לפני הופעה, עליו ללגום ויסקי, כדי להתגבר על הלחץ והביישנות. "לא כוסית, בקבוק", "בשביל מה, זה לא שווה את זה" אמר בראיון אחר. זה עורר אותי למחשבה אימונית: הרי כמאמנת, אני מעודדת אנשים לפרוץ את איזור הנוחות שלהם, להעז, להתגבר. נשמע שמדובר במקרה זה בפחד קהל רציני, שעומד בניגוד גמור למקצוע שבחר- להיות זמר, שאחד מביטוייו הוא להופיע בפני קהל. בתהליך אימוני חשוב שהנושא שנבחר  ע"י  המתאמן  לפריצת דרך יהיה משמעותי עבורו. אני תמיד מנסה לסייע למתאמן לזהות מה חשוב עבורו ומדוע.  הדברים החשובים לנו ניזונים מהערכים החשובים עבורנו.
מבחינתנו , אריק היה צריך להופיע בפני קהל. עבורנו זהו שיא מסויים עבור זמר- ההופעות, החשיפה, הראיונות הנלויים באמצעי התקשורת השונים. אך "להיות סלב" לא היה ערך עבור אינשטיין, נהפוך הוא: "מה אני, כוכב?!" הוא אמר. הוא האמין בערכים אחרים. אחד מהם היה צניעות, אחר היה להיות נאמן לעצמך, גם אם עצמך זה
"להיות בבית, עם התה והלימון והספרים הישנים". עבורו פריצת הדרך היתה "להגמל מהרגלים מגונים", כפי שכינה זאת.
לאור זאת, עולות נקודות למחשבה ששווה לעצור לרגע ולבחון אותן: האם אנו מתפשרים יותר מדי פעמים על ה"צריך"? האם אנו נהנים מהעשייה שלנו, מהעבודה שלנו? האם העשייה שלנו מכבדת את הערכים שלנו ונמצאת בהלימה עם ערכים אלה? ואם לא- מה עלינו לעשות כדי להביא להלימה בין הערכים החשובים לנו לבין העשייה?

"סע לאט"?- מקסם את היכולות שלך

אריק אינשטיין מאיר לנו נקודה חשובה נוספת: פעמים רבות אנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה, מאמצים, כסף ומחשבה כדי להשתפר באופן יחסי בנקודות החלשות יותר שלנו. אינשטיין פעל לפי שיטה הפוכה: במקום לנסות להשתפר מעט תחום בו אינך מצטיין, מקסם את החוזקות שלך- עשה מה שאתה טוב בו והמשך להשתבח בו. במהלך כל השנים בהן לא הופיע הוא לא קפא על שמריו והמשיך לעבוד. הוא  כתב, הקליט, ביצע שיתופי פעולה, יצא מאזור הנוחות שלו בכך שלא רכב על הגל הבטוח אלא חידש ויצר לפי נטיית לבו, גם כאשר המבקרים, עורכי הפלייליסטים והקהל לא אהבו את התוצרים ולא פירגנו (בלשון המעטה).
הוא הבין שלכל החלטה ולכל פעולה יש מחיר והחליט שיש מחירים שאינו מוכן לשלם- מחיר של הרס עצמי, מחיר של פעולה שלא לפי סולם הערכים שלו , מחיר של לחזור על עצמו מבחינה מוסיקלית בלי ליצור משהו אמיתי ובלי לחרוג מן  הסגנון המוכר והאהוב על הקהל. וכך, שלם עם עצמו לתפישתי, הוא קיבל את החלטותיו גם אם לא תמיד היו פופולריות.

"שביר, מתפורר בקלות"- איך לעזור לאחרים?

אחד מהדברים המשמעותיים שעלו לאחר מותו של אינשטיין היה שהוא כעס מאוד בשבועות האחרונים לחייו: בעקבות פרשת ה"זמר המפורסם" היה מי שטען שגם אינשטיין לא בחל בקטינות בעבר. הדבר פגע בו מאוד והוא כינה זאת רוע. מבחינתי זו היתה תזכורת נוספת לקלות בה ניתן לפגוע באדם שאפילו אינך מכיר. תזכורת לכך שמילים עלולות להיות נשק ושיש לנו אחריות ובעלות עליהן. מאידך, מילים יכולות להיות ברכה. יש באפשרותנו להביא אור לאנשים בסביבתנו הקרובה וגם לכאלה שלא פגשנו ולחזק אותם. בכך אינשטין שימש מודל- יותר ויותר חברים מספרים שהוא התקשר לחזק אנשים בעת חולשתם, גם כאלה שהיו זרים לו.
אנשים רבים שלא הכירו את אינשטיין התאבלו השבוע, מתוך געגוע לערכים שייצג בשיריו ובחייו.
עבורי יש כאן שיעור גדול: עשה כל מה שאתה עושה לא מתוך אגו אלא מתוך הבנה שאתה משפיע על אחרים ועל איכות חייהם. גם כשאתה זמר מסתגר שאינו פוגש דרך קבע אנשים רבים, גם כשאתה איש מכירות וגם כשאתה נותן שירות- תן את הכי טוב שאתה יכול- גע באנשים בדרך הייחודית שלך.

אני מזמינה אותך לתהליך אימון  להבהרת ערכים, הגדרת יעדים ומטרות, פריצת מחסומים ויציאה מאזור הנוחות להגשמה. בהצלחה!